1. התובעים, רופאים גניקולוגים, ניהלו מאז שנת 1988 מכון להפריה חוץ גופית (להלן:
המכון) במרכז הרפואי בהרצליה שבבעלות הנתבעת.
הצדדים פעלו על-פי הסכמים שנחתמו ביניהם במשך השנים, מועד סיומו של האחרון שבהם נקבע ליום 31.12.2012.
בין הצדדים התנהל משא ומתן שתחילתו בשנת 2010 וסיומו בחודש אוקטובר 2012, להמשך ההתקשרות ביניהם.
לא נחתם הסכם חדש, וביום 30.10.12 הודיעה הנתבעת לתובעים כי ההתקשרות ביניהם תסתיים ביום 31.12.2012.
2. התובעים טוענים כי למרות שלא נחתם הסכם חדש, הוסכם למעשה על המשך ההתקשרות, וכן הם טוענים שהנתבעת ניהלה את המשא ומתן בחוסר תום-לב.
בתובענה זו מתבקשים הסעדים הבאים: אכיפת ההתחייבות הנטענת להמשך ההתקשרות לחמש שנים נוספות, כאשר בית-המשפט יכריע במחלוקות שנותרו בהסתייע במומחה שימונה על ידו; לחילופין - פיצויי קיום; לחילופי-חילופין - פיצויי הסתמכות; תשלום מחצית מ"שווי המיזם".
התביעה הועמדה על סך 18,000 ש"ח, "משיקולי אגרה".
בהתאם להסכמה מאוחרת יותר של הצדדים, הנתבעת טרם הגישה את כתב הגנתה.
3. יחד עם התביעה הגישו התובעים בקשה למתן צווי מניעה זמניים, שהעיקרי שבהם - צו האוסר על הנתבעת להפסיק את הפעילות של התובעים במכון ולנהל משא ומתן או להתקשר עם צד שלישי להפעלת המכון.
הנתבעת הגישה את תגובתה לבקשה, שבה היא מפרטת את נימוקי התנגדותה.
טענות הצדדים בנדון פורטו בהחלטתי מיום 24.01.2013, בה דחיתי את הבקשה למתן צווי מניעה זמניים.
הבקשה ותגובת הנתבעת
4. בבקשה זו מבקשים התובעים להתיר להם להגיש כתב תביעה מתוקן.
מרבית התיקונים המבוקשים הם תוספות לסעיפים הקיימים בכתב התביעה.
מלבד זאת, מבקשים התובעים להוסיף שני סעיפים חדשים ותת פרק חדש לפרק "הטיעון המשפטי", שעניינו הוספת עילת תביעה של עשיית עושר ולא במשפט.
כן מבוקש להוסיף מספר נספחים המתייחסים לתיקונים המבוקשים.
הבקשה מנומקת בכך, שמספר דברים התבררו לתובעים לאחר הגשת כתב התביעה, כולל מתוך תגובת הנתבעת לבקשה לצווי מניעה זמניים, וכן בצורך ליתן פירוט נוסף לעניינים מסוימים שנכללו בכתב התביעה.
הבקשה נתמכה בתצהירו של התובע 1.